אם הייתי צריכה לאחל לכולנו רק דבר אחד לתחילת השנה החדשה, חוץ מבריאות, הייתי מאחלת לנו לחיות לצד החיים, עד כמה שזה נשמע אבסורדי.
זה היה בשיא הלחץ של סגירת הסרט, היומן של גוגל מקפיץ לי "להירשם לחודש ניסיון בסטודיו תמרה", הייתי עם ליאור בטיול ערב של מושו, אמרתי לו שאני ממש רוצה להירשם אבל זה יקרה רק אחרי שנחזור מהפסטיבל בדצמבר כשהמוח שלי יירגע. ליאור הסתכל עליי במבט של זקנה טיבטית בת 100 ואמר שאף פעם אין לי זמן לעשות את הדברים האלה שאני ממש רוצה, "אבל החודש אתה רואה איך אני.. והסרט הזה לא יסגור את עצמו" אני אומרת תוך כדי שמקבלת וואטסאפ מהעורך, "באפריל אמרת אחרי הדראפט החדש, ואז אחרי החתונה, ובקיץ אחרי המעבר דירה, עכשיו הסרט.. את לא חושבת שיהיו עוד דברים אחרי הפסטיבל? את לא יכולה כל הזמן לדחות הכל, צריך לחיות במקביל." זה נשאר איתי החכמה הטיבטית של ליאור (טיבטי נשמע הכי חכם) ואמנם לא הצלחתי באותו החודש, אבל –
יש לי קטע שאני עושה כבר כמה שנים טובות, אני קובעת עם עצמי דייט ל31 לדצמבר של כל שנה, רגע לפני הקפיצה לשנה הבאה אני פותחת מסמך וורד חדש שאני קוראת לו "פרויקטים יוצאים להגשמה". זה מסמך שמאגד את כל המטרות שלי בכל התחומים, ממקצועי ועד לייף סטייל. כל מה שאני רוצה להשיג בשנה החולפת. בתחילת הדייט אני עוברת על המסמך של השנה שעברה, מסמנת לי מה יצא לפועל, מה כבר לא רלוונטי (יש גם דייטים קטנים במהלך השנה לעדכון הרשימה) ואז פותחת דף חדש, ומחליטה מה יהיו המטרות של השנה הבאה.
זה דייט שאני תמיד מגיעה אליו, אני והלפ טופ.
אז השבוע האחרון לשנה עשה את שלו (וגם ליאור הטיבטית) ואני קולטת שהעניין הזה של יוגה וריקוד עובר יותר מדי רשימות ביותר מדי שנים, וככה נרשמתי לראשונה בחיי למנוי ניסיון חודשי לסטודיו יוגה-ריקוד. זה הולך להיות מביך, אני באמת חורקת. אבל אני אעשה את זה ויהיה לי כיף מאוד, או שלא וזה גם יעזור לי לעשות המתת חסד לסעיף הזה ברשימה.
אם הייתי צריכה לאחל לכולנו רק דבר אחד לשנה החדשה, חוץ מבריאות, הייתי מאחלת לנו לחיות לצד החיים, עד כמה שזה נשמע אבסורדי. להתנסות בחוויות חדשות שטיפה ינערו אותנו מהספה, מהמחשב, מהפלאפון. תדעו שאתם שם כשתרגישו שאתם מובכים, הולכים מכות עם אזור הנוחות ומפתיעים את עצמכם בעיקר.
שנה חדשה בסימן לחיות לצד החיים. אה וגם, תעשו עם עצמכם דייט, רק אתם והלפ טופ.